"הוא לא אוכל לי כלום!" אכילה בררנית

"הבת שלי, בת שנתיים וחצי, לא נוגעת בעוף."

"הבן שלי בן החמש לא אוהב פירות וירקות בכלל."

"שני הילדים שלי, בת ארבע ובן שנה וחצי לא מוכנים אפילו לטעום אוכל שונה משניצל ואורז."

בשלושת המקרים מתוארת אכילה בררנית.

מאד קשה לנו כהורים לקבל את העובדה שהילדים שלנו מסרבים לאכול. ילד שאוכל נתפש כילד בריא. זה גם מאד מתסכל לעמוד, לטרוח ולהכין ולקבל הכל בחזרה בצלחת (במקרה הטוב) או מפוזר על הרצפה בלי שפירור ייכנס לפה.

אכילה בררנית היא שלב טבעי בקרב ילדים צעירים. ראשיתה בדרך כלל בסביבות גיל שנתיים שלוש. ייתכן והסבר אבולוציוני לכך הוא שככל שהתינוק תלוי במטפליו כספקי אוכל, הוא יכול להיות בטוח ורגוע. כאשר עליו להגיע לאוכל בעצמו, הוא לא יכול להיות בטוח כי האוכל שבחר אינו מזיק או מקולקל, ומכאן הזהירות הנדרשת.

זהו גם גיל בו הפעוטות מבססים את עצמאותם והם חייבים להתנסות בעצמם, לגעת, למרוח, לטעום. לנסות ולשלוט בסיטואציה.

ואם נחזור לרגע לאמירות הכל כך נפוצות שתארתי בפתיחת הפוסט, אלה אמירות מאד סוגרות ומקבעות. אנחנו בעצם כבר החלטנו שהילד הוא סרבן ובעייתי. שאין סיכוי שייגע בפירות וירקות לעולם. שהיא תשאר צמחונית לנצח. שהם לעד יאכלו אותו דבר. ואנחנו מתחילים להאמין בכך. המשמעות היא רבה:

ראשית כי ברגע שהשתכנענו בכך, הסיכוי שנמשיך להציע מגוון מזונות (כולל אלה הדחויים) היא קטנה. פעמים רבות הורים אמרו לי שהם כלל אינם מוציאים ירקות לשולחן כיוון שממילא ייזרקו. ואם לא מציעים ירקות, הסיכוי שהילד יטעם מהם עוד פוחת.

דבר שני, לעיתים קרובות נוצר מצב בו מגיעים לארוחה נכונים לקרב: "אין מצב! היום הוא יאכל את הקציצות. אני לא מוותרת לו. יתהפך העולם-את הקציצות הוא ייאכל!"  טוב לא יכול לצאת מסיטואציה כזו.

אז מה עושים?

1. השמרו מדיבורים המקבעים את המחשבה. המנעו מקביעות כאלה. מותר לילד לא לאהוב עוף או להעדיף קציצות. אולי זה נכון להיום, או לשבוע הקרוב ואולי אפילו לשנה הבאה, אך אין פירוש הדבר בהכרח שמדובר בהעדפה לחיים.
2. ממשיכים להציע מבחר מאכלים גם של המזונות הדחויים. מומלץ לנסות ולגוון במרקמים שונים, טמפרטורות אחרות, צורות מגוונות. כך למשל, ירקות ניתן להציע במרק, בתבשיל, 'מוחבאים' בקציצות, חתוכים בשלל צורות בגדלים שונים, קרים או בטמפרטורת החדר.
3. דוגמה אישית- בלי לדבר יותר מדי. הקפידו שילדיכם יראו אתכם אוכלים מגוון. הראו להם שאתם נהנים מהאוכל. וזהו. בלי הטפות מוסר, בלי 'חפירות' ומסרים בריאותיים, בלי איומים.